שני אירועים תפסו את הכותרות של התקשורת הישראלית בימים האחרונים. הראשון, פרסום חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג אשר קראה לנוכחות הישראלית בגדה המערבית בשמה, “כיבוש בלתי חוקי”. האירוע השני הייתה ההודעה של נשיא ארה”ב ג’ו ביידן  על הפסקת מועמדותו לקדנציה נוספת בתפקיד, והפיכתה הכמעט וודאית של קמלה הריס למועמדת הדמוקרטית לנשיאות.

מנקודת ראות ישראלית, שני האירועים האלה מהווים איתותים ברורים לממשלה ולפוליטיקה הישראלית, שהמזרח התיכון, ובפרט הסכסוך בין ישראלים לפלסטינים, נכנס לעידן חדש, שיכלול שינויים מהותיים ביחסים בין ישראל לעולם הערבי, של ישראל לפלסטינים, ובין מדינות ערב לבין עצמן. כללי המשחק הולכים ומשתנים, ויתכן שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. הטענה של פוסט זה היא שבואו של עידן חדש עשוי לערער את התשתית עליה התבססה מדיניות הימין הישראלי. הדבר יהיה תלוי ברצון ובנחישות של ארה”ב ומדינות אירופה להביא לתפנית ביחסים שבין ישראל לפלסטין.

לעת עתה הממשל של הנשיא ביידן מתנגד לחוות הדעת, בטענה שהוא לא עוזר לפתרון הסכסוך. ביידן חושב שניסיון לכפות על ישראל נסיגה מהשטחים רק יסבך את המצב הנוכחי. פוסט זה עוסק באפשרות של שינוי בעמדה זאת, אם קמלה הריס תהיה המועמדת לנשיאות ותגבר על דונלד טרמפ. אם זה יהיה המקרה, אז גם אם אין לה תוקף מחייב, חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי תצמצם מאד את דרגות החופש של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בניסיונו להמשך ולקדם את משטר האפרטהייד בגדה המערבית. .

בית הדין קבע, בעצם, שמבחינת החוק הבינלאומי, אין לכיבוש לגיטימציה כלשהי, ושעל ישראל לסגת מהגדה המערבית במהירות האפשרית. נכון שמדובר רק בחוות דעת משפטית, ועל כן  היא לא מחייבת, אף על פי כן, היא כבר הפכה לאחד המסמכים החשובים על כיבוש הישראלי, ועל הפרת זכויות האדם שישראל מבצעת מעבר לקו הירוק.

הפרות אלה כוללות גירוש תושבים, פיצוץ בתים, הגבלות על חופש התנועה של פלסטינים, עידוד מעבר של אוכלוסייה אזרחית ישראלית לשטח כבוש, העדר הגנה על פלסטינים מפני תקיפות של מתנחלים, הפרעות לשימוש של פלסטינים במקורות טבע ומים בשטחים בעוד שישראל משתמשת לצרכיה במשאבי טבע של שטח כבוש, וטיפול משפטי שונה ומפלה בין יהודים לפלסטינים בשטחי הגדה המערבית. אין זה פלא שבית הדין משתמש במילה אפרטהייד כדי לתאר את פעולותיה של ישראל בגדה המערבית. כל אלה הן קביעות משפטיות, אך יש להן גם חשיבות פוליטית גדולה.  חוות הדעת, והדרך שהובילה אליה מדגימות את תהליך ההתמוטטות של הנחות היסוד  של מדיניות הכיבוש של ממשלות נתניהו, מ-1996 ועד היום.

מדיניות הכיבוש של ממשלות נתניהו הניחה תמיד  שניתן לנהל את הסכסוך וכך להימנע מכל פתרון מדיני . טבח ה-7 לאוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו חשפו את הכזב עליה התבססה האמונה שלא צריך לפתור את הסכסוך, אלא  רק לנהל הכיבוש. למרות זאת נתניהו מנסה לחזור לניהול הסכסוך באמצעות מלחמה מתמשכת בעזה ובצפון, גם אם לשם כך הוא צריך להקריב כל חטוף ישראלי ברצועת עזה. פה נכנסת לתמונה המועמדות האפשרית לנשיאות של קמלה הריס. בפוסט אשר פורסם בדצמבר 2023 הודגש את התפקיד החשוב שהיה לסגנית הנשיא של ארה”ב בניסוח המדיניות האמריקאית כלפי מלחמת עזה והיעדים של ארה”ב באזור.

המדיניות של ביידן שאפה, עוד לפני פרוץ המלחמה, ליצור במזרח התיכון אזור גיאוגרפי רציף, ממרצים עד הגבול המזרחי של ירדן ומהגבול הצפוני של ישראל ועד למדינות המפרץ. קבוצת המדינות האלה אמורה לשתף פעולה מדינית וצבאית עם ארה”ב, ויהווה משקל נגד לציר האירני – רוסי – סיני. תנאי מוקדם, והכרחי, ליצירת את הברית הזאת הוא השגת הסכם לסיום הסכסוך הישראלי – פלסטיני. הריס הייתה שותפה לניסוח התוכנית, וגם הציגה אותה לבנות בריתה של ארה”ב במזרח התיכון בדצמבר 2023. תנאי מוקדם ליצירת אותו גוש מדינות הוא הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, המבוסס על נסיגת ישראל מהגדה המערבית וביטול מדיניות ההתנחלויות. אם תרצה, ארה”ב תוכל למצוא ביסוס משפטי לתביעה זאת בחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי. אם הריס תבחר לנשיאות יהיה עליה לאמץ את חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי, בניגוד לעמדת ביידן. ולחתור לסיום הסכסוך הישראלי – פלסטיני מהר ככל הניתן. .

כדי להדגים את הקשר בין חוות הדעת לאותה מציאות חדשה, אפשר להסתכל על אחת הנקודות אשר לא זכתה לתשומת לב רבה בניתוחים השונים של קביעות השופטים בהאג. מי שקורא חלק מקביעות אלה, אמנם בעיניים לא משפטיות, מתרשם שככל ששופטי בית הדין שללו את הכיבוש, הם גם חיזקו ואישרו מחדש את הלגיטימיות והחוקיות של ישראל בתוך גבולות הרביעי ליוני 1967. כל גורם אשר יקבל את חוות הדעת,  יכיר למעשה בישראל. ספק אם זה יהיה המקרה של אירן ובנות בריתה באזור, אבל זה כן תהיה העמדה שתאומץ על ידי בנות בריתה של ארה”ב.

הלגיטימיות של ישראל בתוך גבולות ה-4 ליוני תספק להריס, במקרה של ניצחון בבחירות, אפשרות להגשים את היעד של ג’ו ביידן, להביא לשיקומה וחיזוקה של הרשות הפלסטינית כבסיס למדינה פלסטינית, שתקום לאחר שנים בודדות, לצד מדינת ישראל. חיזוק הרשות הפלסטינית היה סדין אדום בעיניהם של ישראל והחמאס, אשר הסכימו בשתיקה בצורך לשחוק אותה ואף להעלים אותה עם הזמן. גם בעניין זה הריס יכולה להתבסס, בין היתר, על חוות הדעת המשפטית של בית הדין הבינלאומי כדי להצדיק את מדיניותה.

תשומת הלב העולמית לחוות הדעת סותרת הנחת יסוד נוספת של המדיניות הישראלית כלפי הגדה המערבית ורצועה עזה, לפיה העולם אינו מתעניין בנעשה באזור זה, מפאת עייפותו מהסכסוך הישראלי פלסטיני. האמת היא שהיום העולם מסתכל על האזור, ונבהל ממה שהוא רואה. התוצאה היא בידוד דיפלומטי של ישראל שהולך ומתעצם, ודרישה ציבורית במדינות רבות להפסיק את המלחמה. גם תופעה זאת משחקת לידיה של הריס, אם תגיע לנשיאות. היא יכולה להסביר שארה”ב הצהירה, כבר בסוף 2023, שהיא מוכנה לקדם את רווחתם של הפלסטינים בעזה, ולשקם את האוכלוסייה, כפי שבית הדין הבינלאומי המליץ.

אם הריס אכן תרצה להביא את ישראל לשתף פעולה עם תכניותיה, היא תוכל להסתייע  בבידודה הדיפלומטית של המדינה, ובדרישות הקולנית במדינות רבות להפסיק את המלחמת בעזה, להסיג את כוחות הישראלים מהרצועה ולשקם  את האוכלוסייה.  יתר על כן, לבידוד הדיפלומטי יכול להתלוות בידוד כלכלי/מסחרי, תוך פגיעה במשק המקומי, דווקא בבתקופה בה ישראל תהיה זקוקה למשאבים כדי לשקם את אזורי המלחמה, ולסייע לכל אותם עסק’ים ומשפחות אשר נפגעו מהמלחמה. מול מציאות זאת, אם אכן תתממש, אין לימין ישראלי כל מענה, ומכאן הצורך לשתף פעולה עם ארה”ב כדי לשבור את המצור/חרם הלא רשמי.. יש להדגיש שמדובר בתרחיש אפשרי. אם בסופו של דבר דונלד טרמפ ייבחר לנשיא, הדרך להתמודד עם בידוד בינלאומי וכלכלי תהיה הרבה יותר קשה.

בסופו של דבר, בין אם הריס תגבר על טרמפ או ההיפך. ישראל תאלץ  לבחור בין הכיבוש והמשך בידודה הפוליטי לבין הליכה בכיוון של הסכם ונסיגה מהשטחים. כאשר הנחות היסוד של המשך הכיבוש מתמוטטות, יהיה צורך לבחור במסלול בו ישראל תלך. אם היא תבחר במסלול הנוכחי, יש סיכוי ממשי שנתנגש בקיר פוליטי/דיפלומטי/כלכלי. כדי להדגים את הדברים אפשר להביא דוגמא אחת מהעבר הקרוב. כאשר היה צורך להתמודד עם הגרעין האירני, הנשיא אובמה אילץ את ישראל לכבד את ההסכם אליו הוא ומדינות אירופה הגיעו עם האייטולות, התוצאה הייתה האטה ניכרת בתכנית הגרעין של אירן. כאשר הצמד טרמפ ונתניהו נכנס לפעולה, ההסכם בוטל, בלחץ ראש ממשלת ישראל, וכיום האיום הגרעיני הפך לממשי. אפשר להסתייע בדוגמא הזאת כדי להבין מה תהיה התוצאה של חזרתו של טרמפ, והישארותו של נתניהו בלשכת ראש הממשלה.

מצד שני, האפשרות שתהיה זאת הריס שתשב בחדר הסגלגל מובילה לכיוון אחר. היא תוכל לאלץ  את הממשלה הנוכחית, או ממשלה אחרת,  ללכת בתוואי של הסדר בינה לבין הרשות הפלסטינית. הסדר כזה יהיה כרוך בנסיגה ישראלית מהגדה מערבית, פינוי התנחלויות ופירוק מסגרות טרור בצד הפלסטיני. במקרה כזה מדינת ישראל תהיה מסוגלת לפרק את המצור סביבה, ולשקם את הכלכלה והחברה.