אמירה ותיקה בקרב מי שמאמינים במה שמכונה ריאליזם פוליטי גורסת כי “אין חדש תחת השמש”: דמויות פוליטיות באות והולכות, אך כללי המשחק נותרים בעינם. אולם בפתח שנת 2026 נדמה כי דווקא ההפך הוא הנכון — השחקנים הם אותם שחקנים, אך הכללים הפיננסיים, הטכנולוגיים והאנרגטיים עברו טרנספורמציה יסודית.

מי שמסרב להכיר בכך — בין אם בטהרן, בוושינגטון או בירושלים — מוצא את עצמו נלחם את המלחמה של אתמול על מגרש השייך למחר, במיוחד כאשר מדובר באנרגיה. מלחמת המפרץ הנוכחית תיחקר בעתיד מזוויות רבות, ואחת המרכזיות שבהן תהיה השפעתה על שוק האנרגיה העולמי.

אכן, מעקב אחר מאמרים, דו”חות של מרכזי מחקר ותחזיות שונות מגלה כי מלחמה זו מהווה ציון דרך בשוק האנרגיה הגלובלי. יש אף סיבות טובות להניח כי “דמוקרטיה” ו”טילים” לא היו המניעים המרכזיים שהובילו את דונלד טראמפ לצאת למלחמה נגד איראן, לצד בנימין נתניהו. כפי שהודגש בפוסט הקודם, טראמפ — בדומה לוולדימיר פוטין לפניו — פעל גם כדי לשמר את האינטרסים שלו ושל עמיתיו בתעשיות הנפט והגז. אותן מוטיבציות שהובילו אותו להתערב בוונצואלה ולתבוע ריבונות על גרינלנד תרמו גם לעימות עם איראן.

ישראל ממלאת תפקיד חשוב במלחמה זו, כשותפה פעילה לקואליציה המייצגת אינטרסים של הון אמריקאי וגלובלי בתחום האנרגיה — הן באנרגיה פוסילית והן באנרגיה מתחדשת. אלא שהמלחמה באיראן טלטלה את שוק האנרגיה העולמי וערערה את ההנחה כי ניתן להסתמך על אספקה רציפה של נפט וגז במחירים יציבים לאורך זמן. בדומה למשבר 1973, התעשייה והצרכנים — בעיקר באסיה — ניצבים כיום בפני משבר ממושך יחסית, שעשוי לדחוף אותם לחיפוש חלופות. כל זאת על רקע הצמיחה של האנרגיה הירוקה והפניית חלקים משמעותיים מהקפיטליזם המודרני לאנרגיה גרעינית.

המקור: IEA World Energy Outlook 2024

בהקשר זה ראוי להזכיר את כותרתו של מאמר מאת הפעיל האמריקאי ביל מקיבן: “אור השמש עובר 93 מיליון מיילים כדי להגיע לכדור הארץ — אף אחד מהם לא עובר דרך מצרי הורמוז”. אמירה זו ממחישה היטב את ההיגיון שמאחורי המעבר לאנרגיה מתחדשת. בישראל, לעומת זאת, טרם התקיים דיון ציבורי רחב על השלכות המלחמה על שוק האנרגיה. בפשטות, המשבר הנוכחי עשוי — ואף צריך — להאיץ את המעבר לאנרגיות מתחדשות, במיוחד במדינות שבהן הוא עדיין מוגבל.

עם זאת, חשוב להדגיש כי לא רק מלחמות מביאות לירידה בחלקן של אנרגיות פוסיליות. החלטות פוליטיות ושיקולים סביבתיים ממלאים תפקיד מרכזי. כאן נכנסת לתמונה המדיניות הסביבתית באירופה (למעט, אולי, צרפת, הנשענת גם על אנרגיה גרעינית), הבינו כי אין להשאיר את המעבר ליד המקרה. המדינות אינן בהכרח בעלות על המשאבים, אך הן מספקות “רשת ביטחון” באמצעות רגולציה המבטיחה מחירים יציבים לטווח ארוך — ובכך מפחיתות את עלות ההון והופכות את השמש והרוח לנכס בטוח, כמעט כמו אג”ח ממשלתיות.

בין השנים 2015 ל-2021 צריכת הגז באירופה עמדה על כ-400 BCM. רוסיה הייתה אחת הספקיות המרכזיות. אולם הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022 הביאה לצניחה של כ-70 מיליארד מטר מעוקב ברכישות הגז הרוסי, בעקבות החלטה רשמית של האיחוד האירופי להפחית את התלות בו. מאז, הצריכה התייצבה סביב 300 BCM, במקביל למעבר מבני לאנרגיות מתחדשות ולשיפור ביעילות האנרגטית. למעשה, המעבר החל עוד לפני המלחמה. לפי צוות החשיבה Agora Energiewende, בין 2019 ל-2024 התקינו מדינות האיחוד יכולות ייצור מאנרגיית שמש ורוח שהחליפו שריפה של 92 מיליארד מטר מעוקב גז ו-55 מיליון טון פחם.

המקור: https://www.iea.org/reports/energy-and-ai/energy-supply-for-ai#abstract

המעבר אינו חף מקשיים. בלבו עומד מושג מרכזי: עלות ההון הממוצעת (WACC). בעוד שבעולם הישן הבנקים ידעו לתמחר סיכונים של קידוחי נפט וגז, האנרגיה המתחדשת דורשת השקעה הונית גדולה מראש — והשוק עדיין תופס אותה כהשקעה מסוכנת יחסית, מה שמייקר את עלות המימון.

מנגד, מתגבשת חלופה נוספת — תוצאה של מהפכת הבינה המלאכותית. לצד ההון הישן של תעשיות האנרגיה, עולה ההון החדש של ענקיות טכנולוגיה כמו Microsoft, Google ו-NVIDIA. חוות השרתים של AI צורכות כמויות עצומות של חשמל — יציב, זול ודל-פחמן — לאורך כל שעות היממה. כאן נכנס מושג “עומס הבסיס” (base load): רמת החשמל הקבועה הנדרשת 24/7. אנרגיות מתחדשות, מטבען, אינן מספקות יציבות מלאה, ולכן מרכזי נתונים פונים יותר ויותר לאנרגיה גרעינית.

ואכן, תאגידים דיגיטליים גדולים תומכים בהרחבת ייצור האנרגיה הגרעינית. צמיחת הבינה המלאכותית מגדילה את הביקוש לחשמל בקצב חסר תקדים. ניתוח של בלומברג (ספטמבר 2025) הראה כי באזורים סמוכים למרכזי נתונים בארה”ב, מחירי החשמל הסיטונאיים עלו בממוצע ב-267% בתוך חמש שנים. הכלי המרכזי להרחבת האנרגיה הגרעינית כיום הוא “כור מודולרי קטן” (SMR) — כורים קטנים המיוצרים במפעלים ומורכבים באתר היעד. הברית בין תאגידי AI לטכנולוגיה זו יוצרת מקור אנרגיה חדש — שאינו תלוי בנפט וגז, אך גם אינו מבוסס על אנרגיה מתחדשת.

המקור: https://ourworldindata.org/grapher/levelized-cost-of-energy?time=earliest..2024

עם זאת, לתרחיש זה יש השלכות חברתיות כבדות. מערכת חשמל הנשענת על אנרגיה גרעינית עלולה לשרת בראש ובראשונה את מרכזי הנתונים — על חשבון הציבור הרחב. לכך מצטרפות בעיות כמו פסולת רדיואקטיבית, צריכת מים עצומה וסיכוני בטיחות. יתרה מכך, התרחבות מהירה של התחום עלולה להביא להקלות רגולטוריות מסוכנות. מכאן עולה השאלה הפוליטית המרכזית: היכן ניצב השמאל במאבקים הללו? השמאל של המאה ה-21 נדרש לבנות ברית אדום-ירוק — בין צדק חברתי למאבק אקלימי. באירופה כבר נעשים צעדים בכיוון זה, אך עדיין במסגרת כוחות השוק.

בעתיד, ניתן לדמיין מודל אחר: הפיכת האנרגיה המתחדשת לבסיס של בעלות קהילתית. במקום שהעובדים יהיו רק צרכנים של חשמל יקר, הם יכולים להפוך לבעלים — באמצעות קואופרטיבים או הלאמה דמוקרטית — של תשתיות האנרגיה.

גם הבינה המלאכותית והאנרגיה הגרעינית אינן חייבות לשרת רק את ההון. הן יכולות לשמש לקיצור שבוע העבודה, להגדלת הפריון ולשיפור רווחת הציבור — ולא רק להגדלת רווחי בעלי המניות בעמק הסיליקון.