יום ששי, 21 לאוקטובר. ערוץ כאן 11 מציג פאנל של פרשנים וכתבים אשר דנים בבחירות לכנסת, במסגרת תכנית החדשות השבועית. אחד אחד הם משמיעים את דעתם, ומסכמים, בביטחון רב, כי הקרב למעשה הוכרע. בנימין נתניהו הוא גאון פוליטי אשר פקד על כוחותיו בתבונה, וכבר זכה במערכה. אם למישהו נשמע הסיפור הזה מוכר, הדבר אינו מקרי. זהו אותו סיפור של בנימין נתניהו האביר הבלתי מנוצח, הגאון הפוליטי שתמיד יוצא עם ידו על העליונה, בעוד שיריביו הם גמדים.

למען האמת, אותo כתבים ופרשנים של כאן 11 אינם לבד. בהיעדר סימנים ברורים של כיוון מערכת הבחירות, התקשורת הפוליטית הישראלית מעדיפה לחזור לאותם מקומות, ואותם סיפורים, אשר כיוונו אותה בצורה פחות או יותר מוצלחת עד לשנת 2019. אלא שמאז הבחירות לכנסת  ה-21, שהתקיימו באותה שנה, לאותם אנשים קשה להתעורר למציאות הפוליטית החדשה של מדינת ישראל. ארבע מערכות בחירות נערכו מאז 2019, ואף אחת מהן הצליח ה”קוסם” לגבור על יריביו. במשך השנים שחלפו מאז החל להיווצר קרע בתוך הימין עצמו, בגלל התנהגותו,  את משפטו הוא לא הצליח למנוע, ועתה הוא מתמודד במה שעלולה להיות מערכתו האחרונה.

הדרך הפשוטה ביותר להדגים את תוצאות הרצון של התקשורת הפוליטית לחזור אל חיקו החם של הסיפור ה”רגיל” היא הפרשנות שניתנת לסקרי הבחירות. זה חודשים שאנו שומעים פעם אחר פעם על “תיקו פוליטי”. ככל שאנו מתקרבים ליום הבחירות, אין כמעט סקר אשר לא מציג תוצאה של 60 מנדטים לכל צד. הדבר המוזר הוא שאין סוקר אשר מציג תוצאה שונה מעמיתו, החלוקה הפנימית בין הגושים משתנה, אבל התוצאה חוזרת אל עצמה אצל כל סוקר, כל הזמן. יתכן וזהו מצב אמיתי, אבל אפשר גם שסוקרים חוששים לצאת מהשורה. סקרים אלה הם הבסיס לפרשנויות המודיעות לנו ש”נתניהו עומד להיות ראש ממשלה”.

אבל יש גם צד חיובי לסקרי הבחירות המתפרסמים השנה. במערכת הבחירות הנוכחית, בניגוד למערכות קודמות, ערוצי התקשורת השונים נזכרים לפרסם גם את מה שמכונה “טעות המדגם המרבית”, כלומר עד כמה התוצאה הסופית עלולה לסטות מהתחזית. אמנם זה נעשה באותיות קטנות, לאחר שנשפכו אין סוף מילים על תוצאות הסקר. מי שעוקב אחרי המספר הזה מבין שגם על פי סוקרים התוצאה הסופית יכולה לסטות עד לגבול של 4 או 5 מנדטים, ימינה או שמאלה, מהתיקו ששים – ששים שהפך לנורמה. אם קבוצה מסוימת באוכלוסייה לא מיוצגת במספר נכון במדגם, הדבר משפיע על דיוקו. אם, למשל, פזורת בני 20 עד 40 מאזור תל אביב לא מיוצג במדגם כהלכה, הרי שיש סבירות לייצוג חסר לשמאל.

איפה וטעינו ומה עשינו…….

אך מעבר לטעות המדגם קיים גורם נוסף אשר ייקבע את התוצאה הסופית של מערכת הבחירות: שיעורי ההשתתפות של כל קבוצה וקבוצה. נושא זה הובלט לראשונה בפוסט אשר פורסם לפני ארבע שנים. היום הדבר הפך להיות לסוג של מוסכמה כללית. העניין הוא ששיעורי ההשתתפות של קבוצות שונות הם בגדר נעלם עד יום בחירות עצמו. תוצאות הסקרים מייצגים את מה שכל סוקר וסוקר מעריך לגבי כל קבוצה וקבוצה. בבחירות האחרונות, לדוגמא, הייתה הערכת חסר בכל הקשור למצביעי מרצ ומפלגת עבודה, אשר רבים מהם משתייכים לאותה פזורת בני 20 עד 40 מאזור תל אביב.

דרך נוספת להתבונן בתחזיות הבחירות המונפקות על ידי חזאים, סוקרים ופרשנים היא להשוות אותן למה שמקרה בארבע מערכות הבחירות הקודמות, הטבלה המצורפת מסכמת את מספר המנדטים שקיבלה קואליציה אפשרית של בנימין נתניהו בכל אחת מאותן בחירות. אם לסכם את הטבלה אפשר להגיד שמערכות אלה לא היו סיפור הצלחה עבור בנימין נתניהו ובני בריתו. המספר המרבי של קולות שקואליציית נתניהו קיבלה היה 58, במערכת הבחירות השנייה של 2020, כאשר ימינה של נפתלי בנט ואיילת שקד הופיעה באותה רשימה יחד עם הסיעות החרד”ליות. בבחירות של 2021 נתניהו ושותפיו קיבלו 52 מנדטים ואילו ימינה של בנט ושקד קיבלה עוד 6 מנדטים.

מנדטים לליכוד, חרדים וחרד”לים

הפרשנים והסוקרים אומרים לנו שאנחנו צריכים להתעלם מההיסטוריה הפוליטית של שלש השנים האחרונות, ולהכיר בעובדה שבנימין נתניהו הוא גאון פוליטי אשר הצליח לכונן, קואליציה מנצחת המורכבת מהליכוד, שתי מפלגות חרדיות ומפלגה ימנית ודתית קיצונית. אותו מתכון הביא חלקים מהימין הישראלי לנטוש את הקואליציה של נתניהו. ראשית היה זה אביגדור ליברמן ומפלגתו, אשר הבוחרים שלו פוסלים את המפלגות החרדיות. אחר כך היה זה גדעון סער, שמייצג את הימין הישן בתוך הליכוד. קבוצה זאת רואה בנתניהו נטע זר לכל דבר. לבסוף, הימין הדתי המסורתי, חושש שהחרד”לים באים להרוס את מה שהיה פעם  נחלתם.

כדי שהטענה שנתניהו הוא כבר המנצח בבחירות צריכים לקבל שתי הנחות מרכזיות. הראשונה היא שכל, או כמעט כל, מצביעי ימינה מהכנסת הקודמת ינועו אל עבר הליכוד, הציונות הדתית או המפלגות החרדיות. אלא שגם אז יהיו חסרים לנתניהו לפחות שני מנדטים להשגת רוב, ואת אלה הוא מקווה להשיג על ידי העלאת שיעור ההצבעה בקרב תומכיו. יש להניח שתיאור זה הוא שעומד מאחורי התחזיות בתקשורת הישראלית, כולל התיאור של כתבי ופרשני כאן 11. אלא שההנחה שרוב רובם של מצביעי ימינה לשעבר יעברו לשורות נתניהו והגוש שלו נראית כמפוקפקת. אפשר גם להניח כי 2 עד 3 מנדטים ינועו אל עבר איילת שקד, המחנה הממלכתי או פשוט יימנעו מהצבעה. הדבר ישאיר את גוש הימין על 55 מנדטים.

גם ההנחה השנייה, על שיעור ההצבעה, מעורר כמה סימני שאלה. לפי הגרסה הפופולרית ביותר, בן גביר הוא מעין מגנט אשר יביא אנשים אשר לא נהגו להצביע בעבר לקלפי, במיוחד ביישובי הפריפריה.  גם אם נקבל את ההנחה הזאת, עדיין אי אפשר להניח שכל יתר הציבור לא יגיב לעלייתו של בן גביר וחבורתו. התגברות כוחו של בן גביר תהיה מלווה בעלייה בשיעור הצבעה גם בישובים ובקבוצות שמתנגדים לכהניזם ולתורת העליונות היהודית. התגובה החריפה בישובים ערבים לאותו חוג בית עם בן גביר שאירח הזכיין של זארה בישראל הוא רמז לאשפרות של עלייה בשיעורי ההצבעה בקרב מתנגדי נתניהו.

טענה זו מתקשרת לאחת השאלות המרכזיות אשר עומדות על הפרק בבחירות הקרובות: מקומם של האזרחים הערבים במערכת הפוליטית, החברתית והכלכלית של ישראל. בדיונים על הבחירות הקרובות נהוג לשאול מה יהיה שיעור ההצבעה בישובים של אזרחים ערבים. אכן, זאת שאלה חשובה, כל זמן שזוכרים שהאזרחים הערבים אינם “גויים של בחירות” של אף אחד. כל עוד אין אופק ברור של שוויון עם יתר אזרחי ישראל, השתתפותם במערכות בחירות תמיד תהיה מלווה בסימן שאלה. לעת עתה, נראה כי ההנחה ששיעור ההצבעה של האזרחים הערבים יהיה גבוה יותר מהשפל של 2021, בניגוד לציפיות והתקוות של הימין הישראלי. השאלה המהותית היא כמה יותר גבוה, התשובה לשאלה זו עשויה להיות החותמת הסופית למערכת הבחירות של 2022.