כי, מנקודת ראות של החברה הישראלית, צריך להסתכל על ההשלכות הפוליטיות, החברתיות והרעיוניות של המלחמה. אפשר לטעון שהמלחמה גרמה, ועוד תגרום, לפריצה של מאבקים פנימיים אשר חלקם היו קבורים מתחת לקרקע למשך זמן רב, ולחלקם התנהלו להם רחוקים מתשומת הלב של החברה והפוליטיקה הישראלית. המאבקים האלה יתנהלו תחת “כללי משחק” שונים מאד מאלה שהכרנו עד פרוץ מלחמת עזה, ועם מערכים חברתיים שלא הכרנו עד היום.
התפרצות המאבקים האלה מתרחשת כאשר העשיה הפוליטית חוזרת לרחוב, כלומר להמוני אנשים אשר התאיישו מהממסד הפוליטי הקיים, ומנסים לקדם שורה של נושאים, משחרור החטופים, הגדרה מחדש של היחס בין דת מדינה ועד לכפיית בחירות חדשות. מאז המחאה של 2011, שזכתה ליחס מזלזל מצד חוקרי החברה הישראלית, ועד המחאות של היום, החברה הישראלית מנסה ליטול את גורלה לידה, מתוך חשדנות לממסד פוליטי כושל, שהביא את החברה ההישראלית למשבר הנוכחי.
העימות סביב גיוס צעירים חרדים לצבא הוא, לעת עתה, העימות שמושך את מירב תשומת הלב שנים רבות סוגייה זאת הייתה קבורה תחת רבדים רבים של הסדרים פוליטיים בין המפלגות החרדיות לבין הליכוד. הפוליטיקה הישראית יכלה להתנהל בדרך זאת מכיוון שהצבא יצא מתוך ההנחה ש”ניהול הסכסוך” היא מדיניות שניתן לקיימה לאורך זמן, על פי הנחות היסוד של הביביזם הישראלי. ב-7 לאוקטובר הנחה זאת הוכחה כשטות מוחלטת, והצבא הבין מהר מאד שהוא נמצא בבעיה של כוח אדם.
יש להניח שעם סיום המלחמה תפרוץ עימות פנימי שילך ויתגבר על סיום הכיבוש והקמתה של מדינה פלטסטינית לצד מדינת ישראל. מאז רצח רבין, הימין הלאומני/דתי הצליח למוסס את חלום שתי המדינות. לאחר שני עשורים בהם רעיון שתי המדינות נמחק מסדר היום הפוליטי, ואיתו הסיכוי של שמאל ישראלי בעל השפעה, הולכת ונוצרת מציאות שונה לחלוטין, בה לא ניתן יהיה יותר לקבור את סדר היום של השמאל, זאת בתנאי שהשמאל עצמו יהיה מוכן ומסוגל לצאת למאבק למען עשיית שלום בין שני העמים, על יסוד פתרון שתי המדינות. .
כיום יש רק שלש מפלגות אשר דוגלות בפתרון שתי המדינות, חד”ש – תע”ל, רע”מ ומרצ. בקרב הישראלים היהודים, מרצ היא יחידה שתומכת בפתרון שתי המדינות באופן גלוי, למרות שבשנים האחרונות היו כוחות אשר ביקשו לטשטש את המאבק הזה. עתה, בתוך המפלגה. כאשר פתרון שתי המדינות חוזר לסדר יום הציבורי, מרצ תצטרך להתגייס למאבק בכל כוחה.גם אם הוא, לעת עתה, כוח דל. אין היא יכולה לקבל על עצמה הגבלות או פשרות אשר יגבילו את חופש הפעולה שלה בתחום זה. אין היא יכולה לבזבז את זמנה על ויכוחים פנימיים על המאבק למען השלום.
