ועתה אפשר לעבור (אולי) למספרי אמת

לסוקרים פוליטיים בישראל יש תמיד בעיה עם מערכות הבחירות לכנסת. מצד אחד, יש את ה”אמת המקובלת”, כלומר, מה שנחשב לאמת על ידי הציבור והתקשורת. מצד שני, ישנם כתבים ופרשנים פוליטיים אשר לא ממש רגילים להסתייגויות סטטיסטיות, סטיות תקן, בעיות עם מדגמים ויתר פרטים שהופכים את חיי הסוקר למסובכים, לשון המעטה.

האמת המקובלת בכל מערכות הבחירות האחרונות היא ש”הימין מנצח”, או “נתניהו ראש ממשלה”. בשורה התחתונה, זאת הייתה, בפועל, גם התוצאה הסופית לאחר שלשת מערכות הבחירות האחרונות, ב-2009, ב-2013 ו-2015.  אלא שככל שחלף הזמן הרוב של הימין הלך והצטמצם, מצד שני המרכז החל לצבור כוח. הדבר לא ממש קיבל ביטוי בסקרים שפורסמו באמצעי התקשורת, במיוחד אלה שנערכו בתחילת מערכת הבחירות.  למה זה קרה? בין היתר כי הפרשנים הפוליטיים לא רוצים לשמוע על “אלה שעדיין לא החליטו” או על סטיות תקן. הם רצו מספר מנדטים, ולא טקסטים על מדגמים ופענוח של מצביעים.

בסופו של דבר, רק לקראת סוף מערכת הבחירות, אם בכלל, התמונה האמתית מתחילה להתבהר, וגם אז קשה לפרשנים להסתכל על מה מסתתר מאחורי המספרים. באין יכולת ניתוח, אין גם כל רצון לבחון את השינויים החברתיים אשר מוליכים להצבעה בקלפי. זו הסיבה שב-2015 הניתוח הפוליטי ה”עמוק” הוגבל ליכולות הקסם של בנימין נתניהו, לענייני מזוזות, וללעג למה שכונה “השבט הלבן”.

אם לשפוט על פי תחילת מערכת הבחירות הנוכחית, הסוקרים ממשיכים לספק את הסחורה לה מצפים הפרשנים השונים. עם פתיחת שנת 2019 פרסמו ערוצי הטלוויזיה סקרים אשר הראו, כמה מפתיע, שהבחירות הוכרעו. נכון, מדובר בתוצאות ש”נכונות לאותו יום”, אבל, באופן מוזר, התמונה חוזרת על עצמה פעם אחר פעם.

הנה, לדוגמא, סקר שערכו מנו גבע ומינה צמח עבור חברת החדשות ופורסם ב-2 לינואר, 2019. על פי הודעת חברת החדשות אילו הבחירות היו מתקיימות באותו יום, גוש הימין, כולל מפלגתה של אורלי לוי, היה זוכה ל-63 מנדטים, המרכז, כולל מפלגתו האילמת של בני גנץ היה מקבל 27 מנדטים ואילו הנעבעכים של השמאל היו מסתפקים ב-30 מנדטים.

אצל העמיתים של גבע וצמח, חברת פאנסל פוליטיקס, התמונה היא עוד יותר מוטה לימין. בסקר שפורסם ב-4 לינואר הימין מקבל 65 מנדטים, המרכז מגיע ל-29 מנדטים, והשמאל זוכה ל-26 מנדטים בלבד, כאשר התנועה של ציפי לבני לא עובר את אחוז החסימה. אם מסכמים את התוצאות בשני הסקרים הימין עולה מ-57 מנדטים, בכנסת הנוכחית,  ל-63 עד 65 מנדטים, המרכז גם הוא עולה מ-21 מנדטים ל-27 עד 29 מנדטים ואילו השמאל יורד ירידה תלולה מ-42 מנדטים בכנסת ה-20 ל-26 עד 30 מנדטים.

מה שמשותף לסקרים האלה היא הציפיה, אשר נבנתה באין ספור פרשנויות אשר מחקות אחת את השנייה, לגבי “גסיסת השמאל” בישראל. הסיסמא הזו מלווה אותנו כבר שנים רבות, ועוברת מדור לדור מאז אמצע שנות התשעים. המוזר הוא שאף לא אחד מכל אותם “פרשנים” לא טרח לבדוק מה אומרים המספרים בפועל לגבי כוחו הפוליטי, או האלקטורלי של השמאל בישראל.

שתי דיאגרמות מספרות סיפור אחר לחלוטין ממה אפשר לכנות “הנרטיב של הטמטום”. הדיאגרמה הראשונה מציגה את הקולות של מה שהפרשנים הישראלים מכנים “השמאל”, כלומר, מפלגת העבודה, התנועה, מרצ והרשימה המשותפת. הקו העליון מציג את התפתחות הקולות של מפלגות אלה מאז 2003. מה שבולט היא דווקא מגמת העלייה של אותו שמאל, היחסית מהירה, מאז השפל של 2009. נתונים הם הם משמעותיים כי הם מראים את האמת הפשוטה: אין, ולא יהיה, מהפך שלטוני בישראל ללא השתתפות של האוכלוסייה הישראלית – פלשתינית בקואליציה חלופית. 

 

 

 

הקו האמצעי מייצג את ההתפתחות של המנדטים של מפלגת העבודה ומרצ יחד עם התנועה. גם פה יש מגמה ברורה של עלייה בשתי מערכות הבחירות האחרונות. זו התפתחות שעומדת בסתירה גמורה לכל התיאורים המצויים בתקשורת הישראלית, ובמידה רבה גם באקדמיה.

כדי להדגיש נקודה זו צריך להסתכל על הדיאגרמה השנייה, המשווה בין התפתחות המנדטים בין הליכוד ו”שותפים הטבעיים”, כלומר, המתנחלים ותומכיהם והמפלגות החרדיות, לבין מפלגת העבודה, מרצ, התנועה הרשימה המשותפת. אצל הימין יש מגמה עתית של ירידה בתמיכה, אשר הגיעה ל- 57 מנדטים ב-2015. בשמאל, לעומת זאת, יש מגמה ברורה של עלייה בשתי המערכות האחרונות, כך שהפער בין שתי קבוצות המפלגות הצטמצם לו  ל-15 מנדטים, כמעט חצי ממה שנרשם ב-2009.

 

אלה הן ההתפתחויות, אבל עתה אנו נדרשים להאמין כי המגמות בעשור האחרון יתהפכו לפתע והימין התחזק בין ששה לשמונה מנדטים, כאשר  מאות אלפי אנשים אשר כבר לפני 4 שנים הצביעו נגד בנימין נתניהו יהפכו עתה את עורם, למרות  החקירות נגד ראש הממשלה. הימין אמור להתחזק למרות היחלשותו המתמדת של אביגדור ליברמן, למרות הפילוג בקרב מפלגת המתנחלים, למרות המשבר בחברה החרדית. אנו גם נדרשים להאמין הרשימה המשותפת יחד עם מרצ, מפלגת העבודה והתנועה מחצית מהמנדטים שקיבלו לפני ארבע שנים, כי בני גנץ נכנס עתה לחיים הפוליטיים, ועל כן המרכז יקבל עד 30 מנדטים.

אין להניח שמשהו ישתנה בשבועות הקרובים ב”מנגינה” הבוקעת מתזמורת הפרשנים והסוקרים. האקרובטיקה המספרית תמשיך להופיע בתקשורת המודפסת והמקוונת, ורק לקראת הסוף תתבהר התמונה האמתית ביחסים המספריים בין הגושים. עד אז, כדאי להתעסק עם ניתוחים של המציאות, ולהניח לכל הקקופוניה המספרית הזו למלא את זמנם של התמימים והבורים.

השארת תגובה

אודות הבלוג

קריאה חופשית הינו בלוג אישי שמבטא דעה אחרת על החברה הישראלית ועל השמאל בימים של מבוכה . המטרה היא להצגיג חלופה רעיונית לפוליטיקה של זהויות, ולטקסטים שחוזרים על אותן טענות ללא ביסוס. ישראל היא חברה מעמדית, וזאת המציאות שצריכה להכתיב את ההתייחסות אליה.

פוסטים אחרונים

קודם
הבא