תפסיק לזיין לי את השכל” אינה הבעה דיפלומטית. היא אינה שגורה בפיהם של ראשי מדינה הנפגשים לדון באינטרסים משותפים. אבל זה התרגום הטוב ביותר למה שנשיא ארה”ב ג’ו ביידן אמר לראש הממשלה בנימין נתניהו בשיחתם הטלפונית האחרונה. מילותיו של ביידן באנגלית היו     “Stop bullshitting me”  והן נאמרו בשיחה טלפונית לאחר חיסולו של איסמעיל הנייה, ראש חמאס, בטהרן.

איראן מאיימת בנקמה, לאחר חיסולו של אסמאעיל הנייה בטהרן, והדבר הניע את ראש ממשלת ישראל לפנות לנשיא ארה”ב בבקשת עזרה. על פי הדיווחים, לתוך המשפט המצוטט ביידן הכניס את כל התסכולים, הכעסים והאכזבות שנוצרו ביחסים עם נתניהו בשנה האחרונה. ביידן אינו האדם הראשון שמגיע לתחושות אלה ביחסיו עם ראש הממשלה, וגם לא האחרון. הדיווח העיתונאי מציין גם שנשיא ארה”ב הגיע למסקנה שנתניהו אינו מעוניין כלל בשחרור החטופים אלא בהמשך הלחימה בעזה.

העובדה היא שביידן מביע כעס והתנגדות חזקה מאוד לתוכניותיו של נתניהו להאריך את המלחמה ככל שניתן, כדי להאריך את חייה של הקואליציה הנוכחית ולשחוק את מוקדי המחאה נגדו בחברה הישראלית. יעדיו של ראש הממשלה היו שם כל הזמן: למנוע בחירות מוקדמות ולמנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית על הטבח של 7 באוקטובר.

סיבה נוספת, מרכזית מאוד בשיקולים של נתניהו להמשך המלחמה, היא הצורך למצוא חלופה למדיניות ניהול הסכסוך או ניהול הכיבוש, בה דבק נתניהו לאורך כל  תקופות כהונתו כראש ממשלה, עד שהתנפצה ב-7 באוקטובר, 2023. לפי מדיניות זו, אין צורך להגיע להסכם עם הפלסטינים, אך ניתן “לנהל” את הסכסוך על ידי הגנה פעילה על הסטטוס קוו, תוך ביצוע של סיפוח למעשה של הגדה המערבית ודחיקת תושביה הפלסטינים.

הטבח של ה-7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו טרפו את קלפי ראש ממשלת ישראל. התוכניות של ביידן להחיות ולחזק את הרשות הפלסטינית, בדרך לפתרון שתי המדינות, ומסירת הרצועה לניהול של כוח בין-ערבי, הפכו להיות המטרה אותה נתניהו רוצה לפוצץ. לשם הוא כיוון את מאמציו.

רימית אותי פעם? תתבייש אתה. רימית אותי פעמיים? אני צריך להתבייש.

לעת עתה, ביידן וממשלו עסוקים במצב שנוצר לאחר חיסולו של אסמאעיל הנייה בטהרן. בפעם השנייה בחצי שנה, כוחות הביטחון הישראלים לא היו מסוגלים להעריך את התוצאות של ההתנקשויות בבכירים באירגונים הפלסטינים.  מי שמאמין במזימות  יטען שנתניהו הבין היטב מה יקרה, וביקש ליצור פרובוקציה שתאלץ את איראן להגיב, וכך למנוע לחץ להפסקת אש.

בחודש אפריל, הנשיא ביידן ואנשיו גייסו את בנות בריתן הערביות של ארה”ב באזור, כדי להגן על ישראל מפני מתקפת טילים של איראן. המתקפה ההיא באה בעקבות חיסולו בדמשק של המפקד האיראני של כוח קודס בסוריה, בריגדיר גנרל מוחמד רזא זאהדי. ההסבר שניתן אז לחיסול החריג היה שהמודיעין הישראלי לא העריך נכון את התגובה האיראנית הצפויה. חלפו רק ארבעה חודשים, וישראל שוב מחסלת בכירים, הפעם שניים: איסמעיל הנייה, ראש החמאס, ופואד שוכר, רמטכ”ל החיזבאללה על פי הגדרת צה”ל. מסתבר שגם הפעם מישהו לא העריך נכון מה יהיו התוצאות.

עתה ביידן נאלץ שוב לגבש הגנה אפקטיבית על ישראל מפני מתקפה איראנית, וגם למנוע התלקחות אזורית. הוא יעשה זאת, כי זה האינטרס האמריקאי. השאלה היא האם הוא ימשיך להתעלם מהתנהגות נתניהו, אותה הוא מכיר מקרוב, או שמא יחליט שהגיע הזמן להפעיל לחץ לא מוסווה על ישראל, ולכפות, בדרך זו או אחרת, הפסקת אש.  אם לשפוט על פי השיחה המדוברת ביניהם, נראה שהוא בחר בקו הקשוח.

כידוע, ביידן פרש מהמרוץ לנשיאות של ארה”ב, אך הוא מחזיק עד ינואר, 2025 בכל הסמכויות בענייני מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון של המעצמה הגדולה. המסר של הנשיא הוא מאוד פשוט: הוא צריך לדאוג לאינטרסים של ארה”ב. אם ראש ממשלת ישראל פועל נגד הסדר לשחרור חטופים על מנת להאריך את המלחמה למען האינטרסים הפרטיים שלו, אין לסמוך עליו ועל מקורביו.

ביידן צריך עתה להחליט אם הוא יסיים את הקדנציה שלו לאחר שחרור החטופים ותחילתו של תהליך הסדר מדיני, או האם הוא יסיים בלי שהצליח להביא אפילו הפסקת אש בין ישראל לחמאס, והשאיר את המזרח התיכון באמצע משבר עצום. אפשר להניח שהחלופה הראשונה היא זו שנבחרה, והרעיונות של פתרון שתי המדינות וכוח בין-ערבי שיחזיר את הסדר לעזה חוזרים לראש העדיפויות של ארה”ב.

אמצעי תקשורת, כאן קודקוד, עבור.

במקרה, או שלא במקרה, כמעט במקביל לשיחה בין ביידן לנתניהו, ראשי צה”ל, המוסד והשב”כ הודיעו לאזרחי ישראל, באמצעות הדלפה לכל אמצעי התקשורת, שראש ממשלתם מתנגד לעסקה להחזרת חטופים ישראלים מעזה. מהקביעה הזאת עולה אותו מסר שביידן רצה להעביר לישראלים: ראש הממשלה לא מספר לכם את האמת, או לפחות לא את כל האמת.

השורה התחתונה של המסר שהועבר לציבור הייתה כי נתניהו מתעקש לא להציל חטופים ישראלים בעזה, וזאת על מנת להמשיך במלחמה שניתן לעצור אותה. אמנם מדובר בהדלפה, אבל אי אפשר להסתיר את העובדה שהיא באה לא ממקור אלמוני, אלא מהדרג העליון של גופי הביטחון. הייתה זו הצהרה ללא תקדים, אשר יותר מרומזת שנתניהו מעמיד את האינטרסים הפרטיים שלו מעל השיקול הציבורי והאינטרס המדיני של ישראל.

לאחר הדלפת הקודקודים, החלו רשתות הטלוויזיה, העיתונים ואתרים אחרים לדווח שנתניהו מתכוון לפטר בקרוב את שר הביטחון, הרמטכ”ל וראש השב”כ. אזרחי ישראל הבינו שאם הצמרת הביטחונית תסולק, המלחמה תימשך עוד הרבה זמן, ללא סיבה מוצדקת, והחטופים לא יחזרו לעולם.

בשורה התחתונה, הקודקודים הבהירו לנתניהו שהם מוכנים להודיע לציבור מה הן הסיבות להתנהגות שלו מאז ה-7 באוקטובר. הם ערוכים לספר שמבחינת ראש הממשלה החטופים הם לא יותר מנטל עודף, ומכשול להמשך המלחמה. בעצם, הקודקודים הלכו כמעט כל הדרך, פרט למרד גלוי והצהרה שבנימין נתניהו אינו כשיר להנהיג את ישראל.

קשה לדעת עד כמה ראשי זרועות הביטחון תמכו או לא תמכו בחיסולו של הנייה, אבל ברור להם כי בעקבות אותו חיסול מדינת ישראל נמצאת על סף מלחמה אזורית, דבר שהם רצו למנוע בכל מחיר. אילו הסכם לשחרור חטופים והפסקת אש היה מושג לפני שלושה חודשים, המשבר הנוכחי לא היה מתרחש כלל.

מי שרצה לקבל תמונה יותר מדויקת של תביעות הקודקודים זכה לשמוע כמה תשובות מפיו של בני גנץ, ראש המחנה הממלכתי ורמטכ”ל לשעבר, בראיון בחדשות של כאן 11 ב-4 באוגוסט. גנץ אמנם הופיע על תקן של פוליטיקאי בכיר, אך בפועל הוא היה מעין דובר של יואב גלנט והרצי הלוי.

גנץ דיבר על שלושה מרכיבים עיקריים בתביעות הדרג הביטחוני:

1. הצורך בהסכם לשחרור חטופים, שלדבריו היה אפשר להשיג כבר לפני שלושה חודשים, לולא המכשולים שנתניהו הציב.
2. השגת הפסקת אש בעזה, על מנת להוציא את הכוחות משם, לשקמם ולרכז אותם מול החיזבאללה בגבול הצפון.
3. ניסוח אסטרטגיה של טווח ארוך בעימות הצבאי מול הציר האיראני, כפי שזה התבטא במלחמה בעזה. במילים פשוטות, למטה הכללי לא ברור מה היעדים  שהממשלה מציבה לצבא.

השורה התחתונה: האם יש לביבי נדנודי שינה?

 בין דרישות ביידן לבין דרישות גופי הביטחון יש חפיפה חלקית.  האם זה אומר שהיה סוג של תאום בין הממשל לבין הדרג הביטחון בישראל? אין לדעץ, אך ניתן להניח שנתניהו חש שיש סוג של הסכמות שנועדו לפרק את ממשלתו. עד לא מזמן ראש הממשלה חשב שהוא יכול להאריך את המלחמה עד הבחירות בארה”ב, מתוך הנחה שדונלד טראמפ יהיה זה שייבחר.

עם תמיכתו של טראמפ בתור נשיא, כל הדיבורים על החייאת הרשות הפלסטינית, מסירת עזה ידיה, פשוט ייעלמו יחד עם הלחצים להיפטר מאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’. עד ה-20 ביולי, נתניהו יכול היה להרגיש שהוא בדרך הנכונה. הסקרים הראו שטראמפ בדרך לניצחון, והשיחות להחזרת החטופים היו תקועות בעקבות דרישות חדשות שהוא העלה מהחמאס. אלא שאז הגיע ה-21 לחודש, וג’ו ביידן פינה את מקומו במרוץ לנשיאות לקמלה האריס.

הזוג נתניהו עוד היה בארה”ב והמריא בחזרה ב-27 לחודש, לאחר המתקפה על מג’דל שמס בה נהרגו 12 ילדים. כעבור פחות משבוע, הוא אישר את ההתקפות על סוקר והנייה. ייתכן שהוא קיווה לקבור לחלוטין את המו”מ על שחרור החטופים, אך זוהי השערה בלבד. בשורה התחתונה, הוא הכניס את ישראל למצב ביטחוני קשה, ואת עצמו הביא למצב של התנגשות עם הצבא ועם הממשל האמריקאי.

עתה נתניהו לא יוכל לגעת בראשי ארגוני הביטחון, לפחות עד שמשבר איראן 2 יסתיים, אם יסתיים. ביידן רשם את שמו ברשימה השחורה, והוא ייאלץ להופיע כמי שמוכן ללכת לקראת הנשיא. אם ארה”ב תחלץ את ישראל מהתסבוכת אליה נכנסה בכוחות עצמה, ראש הממשלה ייאלץ להסכים להפסקת אש ושחרור חטופים, גם אם הדבר יביא לפירוק הקואליציה. לפעמים צריך לחשוב על מה יקרה אם עושים טעויות. בעייתו של ביבי היא שהוא אינו מסוגל לחשוב במונחים כאלה