60-55-5

כותרת הסיכום של מערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה היא ברורה ולכאורה, גם פשוטה: בנימין נתניהו שוב ניצח, ועומד להקים ממשלה המבוססת על 65 מנדטים. מי שיש לו עדיין כוחות להסתכל על  על הנתונים היבשים יכול לטעון כי מחנה, או גוש,הימין ממשיך להצטמק והגיע לשיעור תמיכה של 54.4% לעומת 56.4% לפני ארבע שנים. יתר על כן, אם שיעור ההצבעה בין האזרחים הערבים היה דומה לזה של 2015 שיעור התמיכה בימין היה מתחת ל-52%.

במונחי מנדטים אפשר להגיד שלמעלה מ-100 אלף קולות שהלכו למשה כחלון ב-2015 נחתו ברשימת כחול לבן ב-2019. במילים אחרות, גם במערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה המשיכו שולי הימין לזלוג אל עבר המרכז של המפה הפוליטית. אי אפשר שלא להדגיש את החשיבות של הנתון האחרון. המעבר של קולות מהימין אל מה שמכונה “מרכז” היא, ככל שניתן לשפוט, היא תופעה איטית אך מתמשכת. תופעה זו מוסברת, ככל הנראה, על ידי המעבר של צעירים מהפריפריה על מרכזים עירוניים, השפעת ההתרחבות של ההשכלה הגבוהה אל הפריפריה והשתלבות של תושבי הפריפריה, במיוחד צעירים, במעמד העובדים החדש בישראל.

יתר על כן, בתוך המנדטים אשר מיוחסים למה שמכונה “גוש הימין” כלולים 5 מנדטים של ישראל ביתנו. אלא מנדטים אשר תלויים בדמוגרפיה של אזרחים שהיגרו לישראל מברה”מ לשעבר במהלך שנות התשעים. ככל שהזמן חולף הם הולכים ומתמעטים, וספק רב אם ליברמן יוכל להסתמך עליהם כדי לעבור את אחוז החסימה החל מהבחירות הבאות.

לכן, במונחים של הטווח הארוך, שליטת הימין במערכת הפוליטית בישראל תלויה במניעת עלייה בשיעור ההצבעה בקרב האזרחים ישראלים, בין אם באמצעות דיכוי השתתפותם בבחירות, או ביצירת תנאים שיקטינו את רצון ערבי ישראל להשתתף בחיים הפוליטיים, כפי שהדבר נעשה עד כה. הדרת הערבים מהמרחב הפוליטי  הופך להיות תנאי יסוד לשרידות הימין הישראלי. כל שיעור הצבעה של אזרחי ישראל הערבים מעל ל-60% עלול להיות מכריע בכיווני הפוליטיקה המקומית.

כל המספרים האלה הם, כמובן, לא יותר מאשר הערות על נתוני ההצבעה ואילו השורה התחתונה של הבחירות שזה עתה הסתיימו היא ניצחונו של בנימין נתניהו. יריביו, משמאל ומימין כמעט ונמחקו. רשימת הרמטכ”לים נותרה בחוץ, ממתינה לשיחה גואלת שתזמין אותם לממשלת אחדות. משמאל לליכוד, מפלגת העבודה ומרצ נותרו ככוחות לא משמעותיים, ויעסקו מעתה ועד הודעה חדשה בניסיון לשקם את עצמן, ללא השפעה של ממש על הפוליטיקה הישראלית. 

אלא שגם בתוך הניצחון הזה צריך לראות את התמונה הנכונה, אשר הולכת ומתבררת לבנימין נתניהו ככל שחולפים הימים. בליל ה-9 באפריל הייתה אופוריה אמתית. מסיבת הסיום שערך לפעיליו הייתה צריכה להיות רק תחילתן של החגיגות אשר היו צריכות להסתיים בתמונת ניצחון המתאימה לשליט בשיא כוחו: נחיתת החללית ישראלית על ירח.  החללית, כידוע, התרסקה על הירח, כך שתמונת הניצחון לא הייתה. לאחר מכן הגיעו התוצאות הסופיות של הבחירות אשר הראו שלרשות בנימין נתניהו עומדים רק 60 מנדטים בטוחים כדי להעניק לו חסינות מפני כתבי אישום. חמשת המנדטים הנוספים הם של אביגדור ליברמן, שלא חייב כלום לנתניהו וגם יש לו תכניות משלו.

 

עם ששים מנדטים אין ממשלה, וזו המציאות איתה יתמודד נתניהו. בשבועות הקרובים ליברמן ייתן לשותפו – יריבו להזיע, כי כך הוא נוהג תמיד. הדרישה של ליברמן להיצמד לחוק הגיוס בגרסה הנוכחית שלו תמנע כינון ממשלה חדשה, עד אשר הוא יתרצה ויסכים לקבל על עצמו את תפקיד שר הביטחון. אלא שמבחינתו של ליברמן, כינון הממשלה אינו סוף פסוק, אלא רק תחילתו. מערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה הייתה האחרונה בה ליברמן היה יכול לעמוד בראש רשימה “רוסית” עצמאית.  הדמוגרפיה עושה את שלה והיא מוחקת בהתמדה את המנדטים של ישראל ביתנו. זהו בדיוק הבסיס לתרחיש האימים אשר ילווה את ראש הממשלה בחודשים הקרובים.

ליברמן מודע היטב למשמעות הדמוגרפיה. אם הוא חפץ בחיים פוליטיים מעבר לקדנציה שעומדת להתחיל, גם אם תהיה קצרה,  הוא חייב להצטרף לליכוד ובתפקיד בכיר. אולם, כל זמן שבנימין נתניהו עומד בראש הליכוד, דרכו חסומה. זו הסיבה שביום פקודה, כאשר מתן חסינות לראש הממשלה מפני כתבי אישום יעלה על סדר היום, אנשיו של ליברמן בכנסת ידאגו למנוע זאת.

בן הברית הטבעי לתמרון שיסלק את ראש הממשלה מהחיים הפוליטיים הוא גדעון סער, מי שסומן על ידי נתניהו להיות ראש וראשון לכל מזימה מתוך הליכוד נגד המשך שלטון היחיד שלו. כמו ליברמן גם סער רואה בנתניהו את המכשול העיקרי להתקדמותו. הפיתוי לחבור לליברמן הוא גדול מדי, ועל כן סער יהפוך למעין אופוזיציה פנימית ושקטה לנתניהו, ומוקד משיכה לכל מי שירגיש שהתקדמותו בתוך המפלגה תלויה בסילוקו של המנהיג הנוכחי.

הצלע השלישי של התמרון לחשיפת נתניהו לכתבי אישום היא, כמובן, רשימת כחול לבן. ישיבה ממשוכת באופוזיציה תביא לפירוקה והחלשתה, כפי שאירע לקדימה לאחר 2009. סילוק נתניהו יפתח פתח לצירופם לקואליציה רחבה, ולהשתתפותם בחלוקת השלל עם סער וליברמן. אז, ורק אז, תוכל לקום אותה “ממשלת אחדות” עליה חולמים כל מיני פוליטיקאים ופרשנים. מימוש שאיפותיהם תלויה, לעת עתה, באיש אחד, אביגדור ליברמן שמו. 

השארת תגובה

אודות הבלוג

קריאה חופשית הינו בלוג אישי שמבטא דעה אחרת על החברה הישראלית ועל השמאל בימים של מבוכה . המטרה היא להצגיג חלופה רעיונית לפוליטיקה של זהויות, ולטקסטים שחוזרים על אותן טענות ללא ביסוס. ישראל היא חברה מעמדית, וזאת המציאות שצריכה להכתיב את ההתייחסות אליה.

פוסטים אחרונים

קודם
הבא